מהו הגורם החשוב להצלחת תהליך אימון

מהו לדעתכם הגורם החשוב ביותר להצלחת התהליך האימוני?


חלקנו יגידו: "ברור שמי שנותן את הטון הוא המאמן/המנחה /המטפל"- ככל שהמאמן מיומן, סבלני ומקדם, התהליך יצליח.

בעוד, שהחלק השני יגיד: "ברור שההצלחה תלויה יותר במתאמן/מונחה/מטופל" - (כל שיטה והז'רגון שלה).

הרי הוא זה שאמור לבצע את המשימות, להתאמן על הדברים שנאמרו במפגש במהלך השבוע.


המאמן מביא את הידע שלו, הצלחות קודמות ונסיון. אחרי שלמד (לעיתים מספר גישות ומספר שיטות), הוא עצמו גם התאמן וייתכן שעדיין מתאמן כדי לשמור על עצמו עם חוסן מנטלי לאמן,


מאידך, המתאמן פנה כי הוא מחויב ורוצה לעבור תהליך שינוי,

אז איך ייתכן שאנחנו מדברים על אפשרות שתהליך לא יצליח?


לאחר מספר רב של תהליכי שינוי, אני יכול להגיד בוודאות:

אין אף תהליך שינוי הדומה לתהליך קודם,

כל תהליך הוא מיוחד ומדהים בפני עצמו,

גם כאשר מתאמן חזר לסבב נוסף בתחום אחר שבו רצה שינוי,

התהליך היה שונה מהקודם.
















יחד עם זאת, ישנו משהו משותף לכל התהליכים המוצלחים.

הגמישות!.


גמישות בתהליך יכולה להתבטא ב-2 דרכים:

  1. גמישות מחשבתית - היא היכולת של האדם לחשוב על דרכים נוספות או אפשרויות נוספות. יכולת זו חשובה ביותר כדי לשנות דפוסי התנהגות קיימים. ללא דרך פעולה חדשה שנרצה לאמץ, לתת מודע יהיה קשה מאוד לשחרר את ההתנהגות המעכבת.

  2. גמישות רגשית - בדומה לגמישות פיסית, בה האדם מרגיש בנוחות לעבור בין מצבים שונים בקלות יחסית, כך גם גמישות רגשית מאפשרת לעבור בין קשת הרגשות מבלי להתקע ברגש זמן רב. בגמישות אין הכוונה להתנתק מהרגש או לברוח ממנו, אלא להרגיש, להבין את המסר שהרגש בא למסור, ולשחרר אותו באהבה.


אתם יכולים לחשוב על תהליך האימון המתפתח כמו ערוץ נחל.

נוצרת אנרגיה שהיא כמו מים הזורמים ומחפשים את הדרך להצלחה.

הערוץ מתפתל, לעיתים בעליה ולעיתים בירידה,

לכן המים חייבים למצוא את הדרך להיות גמישים, להתמסר לכיוונו של הערוץ.